<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רב כהנא מכת"י</h1>
<h2>דף ח.</h2>
מעשה באחד שהיה מחויב בפדיון בכור, ונטל עשרים מעות שוקלין חמש על חמש סלעים שהיו כשיעור סלע ונתן לכהן אחד, סבור היה שיצא ידי פדיה, מפני שנהגו העם לתת תכשיט כל שהוא כגון טבעת או עגיל או צמיד אפילו אינו שוה פרוטה וסומכין על הא דרב כהנא לדידי שוה לי, ה"נ כל היכא דמקבל עליה כהן כל דהוא בנו פדוי. והא ליתא, דהא מסקינן התם אמר רב אשי לא אמרן אלא כגון רב כהנא דגברא רבה הוא וכו', אשמעינן רב אשי דוקא היכא דאנן סהדי במילתא דמקבל ליה כהן אע"ג דלא שוי לשאר עמא אלא להא כהן חביב עליה כה' סלעים ומיבעי ליה להאי חפץ, כדמוכח ממר בריה דרב אשי דזבן סודרא שוה עשרה בתריסר, ובעל כרחן בעלת אומנות הות דשייכת ביה אונאה, אי נמי בעל הבית לסודרא לא צריך ושייך ביה אונאה, כה"ג בנו פדוי דקבל עליה דבר המתקבל לחכם, אבל מעות אי נמי תכשיט דלא מיבעי ליה לצניעותא אלא משום... להן שחושש שלא יתן לכהן אחר לא זו הדרך מוציא מידי פדיון ואין בנו פדוי, וכך הורה אחי הרב ר' מאיר והסכמתי לדעתו. וכיון שידע שאין בנו פדוי הלך ותבע את הכהן להחזיר לו מה שנתן לו ואמר היום ומחר אפדנו או ממך או מכהן אחר, והורה אחי ואני אחריו ליתן פדיון שלם. השיבו הכהן, הרי זכיתי במה שבידי תוסיף על מה שנתת כבר פדיון שלם לי או לכהן אחר, והורה אחי ואני אחריו דכדין טען הכהן וזכה במה שבידו ויוסיף על פדיונו ה' סלעים, דתניא בבכורות פרק יש בכור [נ"א ע"ב], נתנו לעשרה כהנים בבת אחת יצא בזה אחר זה יצא וכו', ובתוס' דבכורות וכו', דאע"ג דלא נתן אלא חצי סלע לכהן, או דדרך פדיה בכך ונוכל לומר ה' לב' כהנים או ק' דמאי שנא. ותוס' פירשו בהדיא נתן לאחד בזה אחר זה מאי, מי אמרינן דוקא כשהן והוא נתן בבת אחת הרי ה' סלעים יש כאן בבת אחת אע"ג שאינו ביד אחד מ"מ ה"ה כאן בבת אחת, וכן כהן אפילו בזה אחר זה הרי יש כהן א' שקיבל ה' סלעים, אבל ה' או י' כהנים בזה אחר זה שאין לא ה' ולא אחד שקיבל ה' סלעים מאי מיבעי ליה, עכ"ל.
